מאז המהפכה התעשייתית, האופן שבו אנו מארגנים את החברה והכלכלה שלנו הטיל מחיר גבוה על האקלים ועל הקהילות המגוונות ברחבי כדור הארץ, וכתוצאה מכך המצב הנוכחי של חירום אקלימי.
פִּרסוּם
הפיתוח של המודל הכלכלי הקפיטליסטי הנוכחי - שנולד כמעט במקביל למערכת התעשייתית - הניע את הנצחת אי השוויון, הגביר את העקירה הכפויה, יצר אסונות הומניטריים וגרם לאובדן המגוון הביולוגי, מאיים על מאזן החיים על פני כדור הארץ ויוצר את בהקשר של המשבר הזה. למרות ש דקרבוניזציה של המשק נתפס כאחד הפתרונות העיקריים לחרום זה, יש להכיר בכך שזה לבדו אינו מספיק.
הסיבה לכך היא שמשבר האקלים חורג מהממד הסביבתי הטהור שלו: הוא מערכתי; לכן, הוא מקיף סוגיות צולבות הקשורות לבעיות חברתיות-סביבתיות, גזעיות ומגדריות. בתרחיש מורכב זה, "המעבר הצודק" מתגלה כחלופה חיונית לשימור החיים על פני כדור הארץ והשגת מערכת המבטיחה צדק לטבע ולחברה.
המושג "מעבר צודק" מקורו בשנות ה-1970 בארצות הברית, כאשר איגודי עובדים, תנועות סביבתיות ועמים ילידים התאחדו כדי להילחם נגד זיהום תעשייתי, בתקופה שבה תלונות נגד פשעים סביבתיים נפוצו יותר ויותר.
פִּרסוּם
מאז, המונח התפתח ברחבי העולם, והשתלב בתנועות בינלאומיות ובהסכמים חשובים, כגון הסכם פריז נחתם בשנת 2015, המחויבות העולמית העיקרית להילחם במשבר האקלים הנוכחי, אשר קובעת את הצורך להפחית את פליטת גזי החממה (GHG) על מנת לצמצם את הסיכונים וההשפעות של חירום זה.
עם זאת, ההבנה של "רק מעבר' לא צריך להיות מוגבל להפחתת פליטת גזי חממה. היא מחפשת שינוי מערכתית בדרך שלנו לייצר, לצרוך ולחיות בחברה, לנוע מא כלכלה מיצוי ל כלכלה מתחדשת, כפי שהוצע על ידי הברית לצדק אקלימי. לפיכך, הוא מכסה לא רק את מגזר האנרגיה, אלא את כל האחרים, כגון תחבורה, חקלאות ואופנה. בדרך זו, היא הופכת לאסטרטגיה האידיאלית להילחם במשבר האקלים - גם מערכתית.
דוגמה מעשית לגישה זו תהיה המעבר של א מערכת מזון תעשייתית עבור דגם של ריבונות מזון, בדגש על הערכת הייצור המקומי והשוק המקומי, קידום עצמאות, קיימות ואוטונומיה של קהילות, הקמת מערכת שוויונית יותר עם השתתפות פעילה של האנשים המושפעים ביותר.
פִּרסוּם
בין טכנולוגיות אבות לטכנולוגיות עכשוויות
חשוב להדגיש ש"המעבר הצודק" מבקש ליצור פתרונות מנקודת המבט של האנשים המושפעים ביותר ממערכת הייצור הנוכחית ומשבר האקלים, כמו קהילות ילידים. לכן, אסטרטגיות וטכנולוגיות אבות הן ריכוזיות ומוערכות, עשירות בידע שלעתים קרובות מתעלמים מהמדע המערבי. דוגמה לכך היא העיקרון של "רווחה", אשר חוזה שימוש בטכניקות אגרו-אקולוגיות בייצור מזון.
יחד עם זאת, היא לא פוסלת את התועלת של טכנולוגיות עכשוויות, כגון בינה מלאכותית (AI), כל עוד נעשה בהם שימוש בטוח ומופקים יותר ויותר באמצעות תהליכים אתיים ואחראים. לכן זה מרמז על התחשבות בכל ההשפעות השליליות האפשריות של טכנולוגיות שפותחו במסגרת מערכת החקר הנוכחית.
במובן זה, בינה מלאכותית יכולה גם להוות כלי לחידוש מערכת זו, לסייע בהפחתת פליטת פחמן בתעשיות, ניהול מערכות אנרגיה מתחדשת כדי להפחית את התלות בדלקים מאובנים ולקדם את רווחת הקהילות המקומיות.
פִּרסוּם
מטרת המעבר הצודק היא מדויקת: לעבור למערכת גלובלית המבטיחה צדק אקלימי, סוציואקונומי, גזעני ומגדרי. כלים, כמו בינה מלאכותית, הם אמצעים שעלינו ליצור במשותף וללמוד להשתמש בהם, במיוחד עם אלה שהכי זקוקים למעבר הזה, כדי להבטיח באופן מלא את זכויות האדם והטבע.
קלאודיה קסטנהירה היא מתקשרת חברתית-סביבתית, פרופסור וחוקרת המתמקדת בקיימות וצדק חברתי-סביבתי. יש לה תואר שני בדיבור וקיימות (USP), מייסדת Brechós pelo Mundo ומשתפת פעולה של מהפכת האופנה בבלגיה. @euclaudiacastanheira
קראו גם:
