האישום של MPF הצביע על כך ששוטרים שעבדו בעיריות ג'וינוויל וברה ולחה שלטו בשירותים שהציעו חברות לגרירת מכוניות שהתרסקו או נתפסו בכבישים. בתמורה, גרר היה צריך לשלם לסוכנים בממוצע 40% משווי השירותים.
פִּרסוּם
המקרה נחקר על ידי ה-PRF ובהמשך הפך לחקירה על ידי המשטרה הפדרלית. התלונה שהציעה מצ"ח הגיעה ל-16 שוטרים באותו אזור. התשלומים, על פי חקירות, בוצעו במזומן, בצ'קים ואף בהפקדות בנקאיות. העובדות שהתגלו התרחשו מאמצע שנות ה-1990 ועד דצמבר 2000.
התלונה פרטה את ההתנהלות. מול סילביני ואסקס, ציין מצ"ח כי הוא, "בפועל בתחרות ובאחדות מטרה" עם יתר השוטרים, "דרש, עבור עצמו ועבור אחרים, במישרין, במילוי תפקידיו, יתרונות מיותרים מספקי שירותי גרירה המורכבים מ. סכומים שנעו בסביבות 40% מערך השירות".
התלונה פירטה, בהתבסס על הפרת סודיות בנקאית וסודיות מס, שלוש קבלות ממקור מפוקפק בחשבון של סילביני ואסקס. אחד מהם, תמורת 1,5 אלף R$ (אלף וחמש מאות ריאל).
פִּרסוּם
נגד סילביני נשקללה גם האשמה באיום, לפי מידע שנאסף מאחד מנהגי הגרר המתלוננים: "(...) ואסקס איים עליו בירייה במצח ולהזהיר את (המתלונן האחר) שיטפל בעצמו, כי לא היה לו מה להפסיד. לטענתו, הבעיות שהתרחשו בין ה-PRF לחברה של הבוס שלו מתרחשות בגלל שהבוס שלו כבר לא נותן עמלות ל-PRF, שכן הם עובדים רק עם חברות ביטוח".
אף אחד לא נענש
המקרה מעולם לא נשפט, שכן בית המשפט הפדרלי של סנטה קתרינה הכיר בחוק ההתיישנות של רוב הפשעים שהוזכרו. התלונה התקבלה בבית המשפט ביום 30 במרץ 2011 ורוב העובדות שנחקרו היו לפני מרץ 1999.
(עם Estadão תוכן)
