המחקר רציחות נשים בברזיל ובאזוריה העיקריים (1980-2019): ניתוח של השפעות גיל, תקופה וקבוצה יתפרסם במגזין אלימות נגד נשים.
פִּרסוּם
זהה מתי רצח אישה הוא למעשה מקרה של רצח נשים משימה לא קלה. בברזיל, מדינה שבה החקיקה בנושא עדיין עדכנית, הנתונים הזמינים במערכת המידע על תמותה (SIM) אינם מספיקים כדי להבחין אם הם קשורים אלימות מגדרית, בין אם בשל מגבלות מערכות המידע עצמן, שאינן מאפשרות להעריך את מערכת היחסים של הקורבן עם התוקף, ואם בשל העובדה שכוחות המשטרה אינם ערוכים בהכרח לזהות אירוע מסוג זה, קחו בחשבון את מחברי המסמך. לימוד.
לאור שבריריות זו, המאמר מציע שימוש במדדים עקיפים להערכת אלימות על בסיס מגדר, כגון האם הפשע התרחש בתוך ביתו של הקורבן ובאמצעות שימוש בנשק חם. בכל המדדים העקיפים ישנה עלייה במקרי מוות אלימים של נשים, עם שיעורים גבוהים יותר בקרב צעירות ושיעור גבוה יותר באוכלוסייה השחורה..
יש שכיחות גבוהה של תיעוד של מקרי מוות עקב סיבות אלימות המסווגות כ"כוונה לא ידועה" ובעיות דיווח, מה שגורם לנו להאמין שהמספרים מוזלים. באזור הצפון, למשל, אירוע מסוג זה היה גבוה ב-49,88% מזה שציינה הממשלה. זה מייצג 6,46 מקרי מוות אלימים של נשים לכל 100 תושבים ולא 4,31/100.000 כפי שמוצג ב-SIM. הצפון מזרחי מגיע אחר כך, עם עלייה של 41,03% (מ-5,58 ל-7,87 מקרי מוות לכל 100 אלף תושבים). השיעור הנמוך ביותר נצפה באזור הדרום, אם כי נרשם גם הבדל של עלייה של 9,13%.
פִּרסוּם
ברזיל שונות
הדרום-מזרח רושם ממוצע של 3,45 רציחות לכל 100 נשים, בעוד שהמרכז-מערב מופיע עם 8,55 לכל 100. "ראוי להדגיש שלאזור האחרון הזה, בתוספת הצפון-מזרח והצפון, יש מקדם מעל הממוצע הארצי", נכתב בטקסט. דרום ודרום מזרח, לפיכך, מופיעים מתחת לממוצע הארצי. תוצאות דומות נצפות בניתוח מקרי מוות של נשים מנשק חם: הממוצע הארצי הוא 2,57 למאה אלף, נע בין 2,01 בדרום ל-3,28 במרכז-מערב.
"עבור ארגון הבריאות העולמי (WHO), מקרי מוות מעל 3 כבר מאפיינים את האזור כאירוע של אלימות קיצונית כלפי נשים. אזורי המרכז-מערב והצפון הראו שיעורים דומים לאלו במדינות כמו גואטמלה ואל סלבדור", מסבירה קרינה מאירה, חוקרת ב-UFRN ומתאמת המחקר.
נשים ברזילאיות בנות 20 עד 39 עומדות בסיכון גבוה יותר לסבול מאלימות חוזרת, תוקפנות או להירצח מאשר נשים בקבוצות גיל אחרות. המחקר גם מראה כי שיעור התמותה הממוצע מרצח כלי ירייה עולה בהדרגה מקבוצת הגיל 15-19 לקבוצת הגיל 40-44, ירידה לאחר קבוצת הגיל 45-49 בכל אזורי הארץ.
פִּרסוּם
"המחקר הזה שלנו מביא נקודת מבט אחרת. ברזיל היא מדינה גדולה מאוד, עם מגוון מכל הסוגים: תרבותי, גזעי, גיאוגרפי... תראו את רצח נשים מבלי להסתכל על המאפיינים הללו, זה בסופו של דבר גורם לנו לראות את ברזיל כממוצע, שאינו משקף את המציאות של המדינה כולה", אומר חוקר פיוקרוז רפאל גימאראיס, אשר, כמו קרינה, משתתף בקבוצת העבודה לאלימות של הארגון. האיגוד הברזילאי לבריאות הציבור (Abrasco) והוא מחבר שותף של המחקר. רפאל מסביר כי השקפה מפולחת זו עוזרת להבין ולספק תמיכה לגיבוש מדיניות ציבורית ממוקדת ואפקטיבית יותר.
תת דיווח וגזע
מוות אלים של נשים מסווג לעתים קרובות כ"כוונה לא ידועה", כלומר מבלי לציין אם מדובר בתאונה, התאבדות או שנגרם על ידי צדדים שלישיים. לכן, היה צורך ליישם טכניקות תיקון. תיקון נתוני רישום המוות ממערכת המידע על תמותה של מערכת הבריאות המאוחדת (SIM/Datasus) הוכיח ששיעורי רציחות נשים היו בדיווח נמוך בברזיל במשך תקופה של 40 שנה (1980 - 2019). המחקר מעדכן את המספרים ומראה שפשיעה מסוג זה הייתה גבוהה ב-28,62% מזו שהציגה SIM.
"בברזיל, השיטות העיקריות ששימשו לרצח נשים היו שימוש בנשק חם, חפצים בוטים/נוקבים, חנק וחנק. חשוב להדגיש שהמגמה הזמנית ברצח כלי ירייה קשורה לגורמים הקשורים למכירה, תפוצה ורכישה של כלי נשק אלו", מדגיש המחקר. צמצום רציחות הנשים בתחילת שנות ה-2000 בדרום ובדרום מזרח יהיה קשור אפוא לחוק פירוק הנשק ולחוק מריה דה פנה, בנוסף לגורמים נוספים..
פִּרסוּם
גם המיקום משפיע. אישה עם אוטונומיה כלכלית במקומות שבהם התרבות הפטריארכלית שמרנית יותר עומדת בפני סיכון גדול יותר לסבול מאלימות במשפחה מאשר נשים בעלות אוטונומיה כלכלית במקומות שבהם יש יותר דיון על אלימות ושאינם שמרניים באותה מידה. "מי ששובר את תפקיד הכניעה בקהילות האלה הופך למטרה. קהילה זו תשתמש בכל האמצעים כדי להראות שנשים חייבות לחזור לתפקידן הכנוע. מכאן הקושי לשבור את מעגל האלימות. זה לא עניין של הפרט, אלא של המדינה", אומרת קרינה.
לנשים בדרום מזרח, למשל, יש רשת תמיכה גדולה יותר. מנתוני המכון הברזילאי לגיאוגרפיה וסטטיסטיקה (IBGE) עולה כי בשנת 2019 רק ל-137 מתוך 5.570 (2,4%) רשויות ברזיל היו מקלטים לנשים במצבי אלימות במשפחה, מרוכזים בעיקר בדרום ובדרום מזרח. "פחות מ-10% מהעיריות בברזיל הציעו שירותים מיוחדים לתקיפה מינית, ורק ל-8,3% מהערים היו תחנות משטרה מיוחדות לסיוע לנשים. משנת 2017 עד 2019 חלה הפחתה של 75% בהעברת הכספים למאבק באלימות נגד נשים. לא מספיק שיהיו הוראות חוק אם אין מימון להגנה", מדגישה קרינה.
התעריפים משתנים גם בהתאם לגזע. בין 2009 ל-2019, ברזיל רשמה ירידה במקרי רצח בקרב נשים לבנות, ועלייה בקרב נשים שחורות. בשנת 2019, לאישה שחורה היה סיכוי גבוה פי 1,7 להירצח בסך הכל. "אי השוויון הגזע, המגדרי והחברתי התגבר באזורים העניים ביותר של המדינה - צפון וצפון מזרח. בשנת 2019, אישה שחורה שחיה בריו גרנדה דו נורטה עמדה בפני סיכון גבוה פי 5,1 להירצח מאשר אישה לא שחורה", נכתב במאמר.
פִּרסוּם
רפאל זוכר שהמספרים האלה קשורים רק לרציחות. "מוות הוא האירוע הכי קיצוני. מספר הנשים השחורות הקורבנות לתוקפנות גדול אף יותר. נשים הסובלות מאלימות יום אחרי יום, שאינה מובילה בהכרח למוות, אבל יש לה השפעות חמורות על חייהן", מדגישה החוקרת פיוקרוז. "המאמר שלנו יכול להוות תמריץ להתחיל להעריך נתונים מנשים שלא מתו, אך סבלו מנזק עמוק לחייהן כתוצאה מאלימות מכל הסוגים: פיזית, פסיכולוגית, מינית, אלימות במשפחה. זו יכולה להיות נקודת התחלה להמשיך ולחקור את הנושא הזה", הוא מוסיף.
המאמר מדגיש כי "נדרשים בדחיפות צעדים להגנה על נשים במצבי אלימות. גם הרחבת המימון לתוכניות למניעת אלימות נגד נשים נחוצה, לצד צעדים לביטול פירוק חוק פירוק הנשק, שכן החזקת אקדח בבית הוא אחד מגורמי הסיכון הגדולים ביותר לאלימות. אלימות מגדרית ורצח נשים", מסכם את המחקר.
(עם פיוקרוז)
קראו גם:
