בין אם הם שרים את ההמנון הלאומי ובין אם לא, בין אם הם מפרסמים הודעות תמיכה במפגינים או נוקטים בעמדה דיסקרטית יותר. הכל יכול לשמש נגדם, מחוץ למדינה ובעיקר בפנים.
פִּרסוּם
את העמדה הקשה של נבחרת איראן במונדיאל בקטאר סיכם המאמן, קרלוס קווירוז הפורטוגלי, לאחר התבוסה 6-2 מול אנגליה במשחק הראשון:
"אתה אפילו לא יכול לדמיין מה החבר'ה האלה עברו בימים האחרונים, פשוט כי הם רצו לבטא את עצמם כשחקנים. לא משנה מה יגידו, יהיו אנשים שירצו להרוג אותם", אמר.
אם התמיכה ברשתות החברתיות או במשחקים (לא חוגגים שערים או לא שרים את ההמנון) התקבלה היטב על ידי המפגינים, הפנורמה השתנתה לאחר הפגישה בין קווירוז וחייליו עם הנשיא האולטרה-שמרני אבראהים ראיסי, זמן קצר לפני הנסיעה לקטאר.
פִּרסוּם
כדורגל או הפגנות?
הפצע שנפתח, בעם שנלהב מכדורגל ובו הנבחרת הלאומית תמיד פעלה כמקשר בין רגישויות פוליטיות שונות, הורגש נגד אנגליה.
צעקות 'חופש, חופש' הדהדו מהיציעים העמוסים באוהדים איראנים, שצעקו גם את שמו של שחקן העבר של באיירן מינכן עלי קרימי, מבקר הכוח.
הניצחון 2-0 על וויילס במשחק השני, ששמר לראשונה על סיכויי הנבחרת להעפיל לסיבוב השני במונדיאל, לא עורר סערה.
פִּרסוּם
לפני הפתיחה, השחקנים שרו בחצי פה את ההמנון הלאומי בפעם הראשונה מאז החלו ההפגנות באיראן.
השלטונות מיהרו לחגוג את הניצחון, והציבו שוב את הקבוצה במרכז הביקורת והוויכוחים. בטוויטר, המנהיג העליון עלי חמינאי צייץ: "שחקני נבחרת איראן שימחו את האומה האיראנית. שה' ישמח אותם".
לאחר מכן, החליטה הממשלה לשחרר 700 אסירים ב"חגיגת" הניצחון.
פִּרסוּם
אם שחקנים מראים, אפילו בשקט, תמיכה במרד, הם מסתכנים בדיכוי. ומצד שני, יש פעילים ואנשים שpromeהם צריכים להילחם, לסכן את חייהם באיראן ולצפות מהם להיות נושאי הדגל (...) זו הדילמה של השחקנים. הם בין הפטיש לסדן. מה שהם יעשו, הם יסבלו מההשלכות. יש להם סיכון ממשי אם המצב באיראן יסתבך עוד יותר".
ז'אן-בטיסט גוגן, פרופסור ומומחה לגיאופוליטיקה של הספורט
Com AFP
