רמיקס אפמרה
השנה היא 2020. אלבום הבכורה שלו, אפמרה, הושלם עשר שנים מאז השקתו. כדי לחגוג, טוליפה רואיז מחליט "לתת את האלבום הזה ל-11 מפיקים" כדי לשחזר את היצירה, המורכבת גם היא מ-11 שירים.
התוצאה? סט של "upcyclings" מוזיקליים שקיבל האמן כ"מתנות מכל אורח". בין החותמים על הרמיקסים אמנים כמו Thalma de Freitas, Tássia Reis, Marcio Arantes ו-Baiana System. סרטים הוא גם נולד מהפרשנויות של הרצועות החדשות. למרות היותו הראשון מבין 5 פרויקטים של הזמר או ה"זמר" שנולד בסאו פאולו, אפמרה זה כבר הפך לרפרטואר עבור אנשים רבים וזכה לשבחי המבקרים.
טוליפה רואיז היא זמרת, כותבת שירים ומאיירת ברזילאית. בשנת 2010, 'Efêmera' דורג כאלבום הטוב ביותר של השנה על ידי מגזין Rolling Stone וכאחד מ-10 הטובים ביותר על ידי העיתון O Globo. Folha de S. Paulo סיווג אותו כאחד הטובים של העשור. הרצועה 'Efêmera' נכללה במשחק FIFA 11, ובשנת 2015 זכה טוליפה בגראמי הלטיני לאלבום הפופ העכשווי הטוב ביותר עבור 'Dance'.
אלבום ויזואלי ראשון
תוכנית רצף של השירים שהושרו הוקלטה להלחנת הפרויקט החדש. Casa Modernista, בסאו פאולו, נבחר לשכן את "ההזיות החזותית". טוליפה אומרת שזו חווית ה"צלילה" הראשונה שלה בפורמט הזה. את התלבושות להקלטות עיצב טוליפה, בעבודת ציאנוטיפ, שגם לו היסטוריה ארוכה בעבודה גרפית. האמן "עיכב" את יציאת אלבום ההנצחה, שאמור היה להתקיים ב-2020, השנה בה פרצה המגיפה. בשנת 2022, שנים לאחר מכן, דיברנו איתה על התבגרות הפרויקט החדש, קיימות, צריכת מוזיקה עכשווית ושאר ארעיות.
פִּרסוּם
איך היה תהליך היצירה?
"נתתי לכל אורח חופש מוחלט לעבוד בדרכו שלו. העברנו את הסשנים [של השירים] כולם פתוחים, ואז כל אורח עשה זאת אחרת: הם הוסיפו כלים, הסירו כלים, הסירו את הקול שלי, שינו את הקול שלי. אני חושב שהעניין ברמיקס הוא לשנות או לשפר משהו. יכולתי להיות שם, לעזור, אבל הרעיון היה להעביר את הקובץ פתוח כך שכל אורח יוכל להתייחס למוזיקה בדרכו שלו.
יש לי חברת הפקות בשם Brocal, שזה הסטודיו שלי, המותג שלי. חברנו למפיק סרטים בשם אומנה, שצילם את הפרויקט בנובמבר 2020. האודיו-ויזואל התרחש מאוד בתוך כל הפרוטוקולים, והלכנו על קליפות ביצים. אז, ההקלטה הזו הצילה אותנו, כי לא עבדנו והמפגש עם כל כך הרבה אנשים כדי לחגוג את אורך החיים של פרויקט אמנות היה מאוד מיוחד".
ארעית שלא עוברת
"הרעיון שלי היה לחגוג את יום השנה לאלבום, כי יש לו את השם ה"חולף" הזה וחשבתי שהתעשייה כבר משתנה ומשתנה, הופכת לדיגיטל. והחולף מראה לי, עד היום, איך היא חצתה את הזמן. המטרה של חקירת האלבום שלי הייתה העמידות הפואטית של האפמרה, ולאלבום הזה יש עמידות פואטית שמפתיעה אותי יותר ויותר".
פִּרסוּם
קצב, טקס ומגפה
- למה אתה מעדיף אלבומים עם 11 רצועות?
"לחולף יש 11 שירים, ואז עצרתי במספר הזה בגלל האלבום הראשון הזה. לדעתי 11 זה מספר טוב. כל הזמן שמתי לב לתקליטים שאני אוהב והם לא תקליטים ארוכים. אני חושב ש-11 השירים מתאימים לקונספט הזה, של היכולת לשקוע באלבום מבלי שזה יישמע מעייף. ואני מאוד אוהב את הפורמט הזה, גם כ"זמר" וגם כגרפיקאי, כי אני אוהב לחשוב על עטיפות אלבומים או ויניל. אם אתה מבלה יותר מ-40 דקות על ויניל, הוא מתחיל לאבד את איכות הצליל. "
- עד כמה חשוב הטקס בשגרה שלך?
"אני נאבקת הרבה עם פיזור. אני אדם מפוזר והעכשווי מפזר אותי. אז אם אני לא עושה טקסים, אני מתפזר כשאני מתעורר, כשאני שותה קפה, כשאני צופה בטלוויזיה, אני עושה 40 אלף דברים בו זמנית. התחושה היא שעכשיו, עם כל כך הרבה מידע, זה אתגר להיות נוכח בדברים”.
- האם ל-Efêmera Remix יהיה ויניל?
"כיום ייצור ויניל בברזיל הפך ליקר מאוד. אני עושה את כל התקליטים שלי על ויניל. אפילו בשנת 2020, עשינו הודעת ויניל מ אפמרה. הייתי מאוד לא בטוח אם לעשות את זה או לא כי היינו באמצע המגיפה. לא ידעתי איך זה יהיה, כשהעולם הזה עומד.
פִּרסוּם
אבל הכבישה של ויניל אפמרה זה הפתיע אותנו, כי זה נגמר תוך פחות מ-24 שעות. דווקא בגלל שאנשים היו בבית, והאזנה לוויניל הפכה לטקס. מכירות הוויניל בסופו של דבר עלו במהלך המגיפה. אפילו בשנת 2020, עשינו הודעת ויניל מ אפמרה, אז אם אנשים יבקשו הרבה, אני אפרש את זה בפורמט הזה.
אני חושב שגם ברגע הזה כשאנחנו מאזינים למוזיקה בדיגיטל, לפעמים זה מתפזר ולפעמים אנחנו צורכים יותר מדי את מה שהאלגוריתם קובע. גם זה טוב, אבל לפעמים לא. הרבה פעמים אני אומר שויניל הוא לא אלגוריתמי, זה משהו קצבי, כי כשאתה בוחר ויניל, אתה זה שבוחר. אז, יותר ויותר הבנתי שהאזנה למוזיקה על ויניל כטקס, אתה יודע? להפעיל מהירויות אחרות.
לגבי הפרויקט הזה אני עדיין לא יודע. זה אלבום רמיקס, נכון? תקליטנים מאוד אוהבים ויניל. עוד לא חשבתי על הלוגיסטיקה, אבל אם אנשים יבקשו הרבה, אני אעשה את זה".
פִּרסוּם
הציבור והיצירה
"זה מאוד מרשים איך אני מקבל דיווחים על האלבום הזה, כי עברו 10 שנים. אז, אלה שהקשיבו כשהיו צעירים מאוד כבר התבגרו, נכון? 10 שנים זה הרבה. מה שאני שומע, על איך התקליט הזה השפיע, הוא חלק מסיפור, איך הוא עדיין מתנגן בנגני התקליטים של האנשים האלה... יש לי תקליטים, אתם יודעים, שהם חלק מהחינוך שלי. לדוגמה, תקליטים של Clube da Esquina, Joyce, João Donato, Caetano, Gal, Luiz Melodia, הם שיאים שלא פג תוקפם. הקשבתי לו כשהייתי קטן ואני מאזין לו עד היום בנגן התקליטים שלי. ואני מבין שזה נצחי.
ועד אז, לא שמעתי דיווחים כל כך חזקים וחזקים על המסלול הזה של אפמרה. והבנתי, רק ביום השנה לאלבום, שזה חלק מגיבוש הקהל שלי. אז: מחלק גדול מהקהל שלי, ואני מאוד מתכבד מהחזרה הזו ומהמסלול של זה עֲבוֹדָה."
מהי קיימות עבורך? מה הכי לא בר-קיימא בברזיל היום?
"עבורי, בחיי, זה אריכות ימים. זה להאמין בעמידותם של דברים בעולם העכשווי המפוזר והחד פעמי הזה. בעיצומה של המגיפה הזו, שבה יש וירוס המכוון ישירות לבני אדם, אנחנו חייבים questionהיחסים שלנו עם הכל: עם הצריכה, עם היחסים שלנו. ואני חושב שמה שנשאר באמת הוא עמידות, עד כמה שאנחנו יכולים להגיע. דברים הופכים לבלתי כדאיים באופן כרוני באופן שבו אנו צורכים ומייצרים.
מה שאינו בר קיימא ואין לו מושג על קיימות כלל הוא הממשלה הנוכחית, שעוסקת בכל דבר - אמנות, אדמה, תרבות, חינוך, בריאות - בצורה שאינה ממושכת, לא עמידה. "
Curto קורדוריה
- וידאו: צ'אט הפעלה של Efêmera Remix (יוטיוב/טוליפה רואיז)
תמונה עליונה: רפרודוקציה/אינסטגרם @tuliparuiz
