השחקן האמריקאי ג'יימס דין הוא מת ב-1955 בתאונת דרכים לאחר שכיכב בשלושה סרטים בלבד, שכולם זכו להערכה רבה. עם זאת, כעת, כמעט שבעה עשורים לאחר מותו, הוא לוהק לכוכב של סרט חדש בשם חזרה לעדן. שיבוט דיגיטלי של השחקן - שנוצר בטכנולוגיית בינה מלאכותית דומה לזו המשמשת ליצירת זיופים עמוקים - ילך, ידבר ויקיים אינטראקציה על המסך עם שחקנים אחרים.
פִּרסוּם
הטכנולוגיה נמצאת בחזית התמונות שנוצרו על ידי מחשב (CGI), אבל היא גם בבסיס חלק מהחששות שהעלו שחקנים ותסריטאים ששביתו בהוליווד. הם חוששים שיחליפו אותם באלגוריתמים של AI - דבר שלדבריהם יקריב יצירתיות למען רווח.
תחייתו הדיגיטלית של דין היא לא הפעם הראשונה ששחקנים שנפטרו חזרו לכאורה לחיים על המסך בעזרת טכנולוגיה מתקדמת. קארי פישר, הרולד ראמיס ופול ווקר הם רק כמה סלבריטאים בולטים שחזרו על תפקידי קולנוע איקוניים לאחר מותו. גם הזמרת הברזילאית אליס רג'ינה קמה לתחייה לאחרונה לפרסומת לרכב, שם הוצגה בדואט עם בתה מריה ריטה.
השיבוט הדיגיטלי של דין מעלה שאלה שנויה במחלוקת: מי הבעלים של הזכויות על פניו, קולו ואישיותו של מישהו לאחר המוות? הכללים לא ברורים ובחלק מהאזורים בעולם לא קיימים. עורך הדין אריק קאהן, מחבר שותף של מאמר על זכויות פרסום אַחֲרֵי מַוֵת של מפורסמים עבור מגזין Landslide, אומר שלכל מדינה בארה"ב יש מצב שונה. לחלק מהמדינות אין זכויות פרסום ברורות להגן על רצונם של ידוענים מתים.
פִּרסוּם
באופן כללי, כאשר ידוען נפטר, "זכויות הפרסום" עוברות מהידוען לקרובי משפחתו של הידוען או לגורם שהעניק את הזכויות הללו בצוואה. אבל קאהן אומר שגם לצוואה, שבדרך כלל תכתיב מי ייהנה כלכלית מהשימוש המסחרי בתדמיתו של הידוען המת, יש משקל משפטי מוגבל, שכן "זה לא כמו חוזה כי זה מסמך חד-כיווני". הכוח של אופן השימוש בדמותו של אותו אדם עובר למבצע החי שלו.
