"בעבודתי, הדגש היה על אזורי שיקום סביבתי, השונה מיעור מחדש מבחינה טכנית. ייעור מחדש הוא הצבת צמחים באזור נתון מבלי לקחת בחשבון את ההקשר של האזור, בעוד שיקום סביבתי מחפש שיטות לשיקום צמחייה על סמך מידע מכל מקום. עם זאת, המגוון של צמחי היער האטלנטי המקומי הזמינים לתהליך זה עדיין נמוך", מציינת החוקרת קריסליין דה אלמיידה.
פִּרסוּם
היא המחברת של מחקר הדוקטורט'מה נטוע בשיקום היער האטלנטי: ניתוח פרחוני ופונקציונלי', שבוצע ב-Esalq ובמעבדת המחקר לגידול עשבים ויערות (Laspef) באוניברסיטה הפדרלית של סאו קרלוס (UFSCar).
תמונה: טוויטר
החוקר ניתח נתונים מאזורים שנשתלו מחדש בין השנים 2002 ל-2018 (מתועדים על ידי SOS Mata Atlântica) והשווה אותם לנתונים מיערות שנותרו, כלומר אלו שנותרו שלמים, ללא פעולה אנושית, ולכן, משמרים את המגוון הביולוגי המקורי של היער. יער אטלנטי.
המחקר אישר את רעיון התזה של סטנדרטיזציה מסוימת של פעולות שיקום שלא תיארו את המגוון של היער המקורי, המאשר את התצפית בשטח של המדענים, עם נתונים קונקרטיים.
פִּרסוּם
אזורי שיקום משתמשים בשתילים זמינים הגדלים במשתלות, שמתעדפים מינים הגדלים במהירות עם זרעים זמינים, מבלי להתרבות מגוון צמחים.
"עם זאת, זה לא אומר שהיער תמיד נשאר אותו הדבר. במבט ראשון זה נראה רע, אבל נדע זאת רק בעתיד, עם מחקרים נוספים", מסביר פרופסור ריקרדו ויאני, יועץ מחקר ופרופסור ב-UFSCar.
מחקרים אחרים בהנחיית המורה מבקשים לאמת כיצד תחומים אלו מתפתחים לאורך זמן.
פִּרסוּם
"ההשערה הראשונה", לדברי החוקר, "היא שהעצים שנשתלו תחילה מעודדים את הגעתם של מינים מגוונים אחרים שהובאו באמצעים טבעיים של פיזור זרעים ומגוון הצמחים גדל. לכן, מה שאנו שותלים אינו רלוונטי והיער יכול לחזור למה שהיה. מצד שני, אם מה שצומח מתחת לעצים הנטועים בשיקום דומה, נצטרך להגדיל את הייצוג של הצמחייה המקומית של כל חלל", מעריך ויאני.
(מקור: Jornal da USP/Ana Fukui)
ראה גם:
