אבל מודלים אקלימיים העריכו עד כה את תרומתו לשינויי האקלים. עליית מפלס האוקיינוס, בהתחשב רק בעליית הטמפרטורות היבשתיות והתעלמות מהאינטראקציות בין האטמוספירה, האוקיינוסים, יריעות הקרח וכמה קרחונים.
פִּרסוּם
מחקר שנערך על ידי חוקרים מדרום קוריאה ומארצות הברית קבע שאם מדיניות האקלים הנוכחית תישמר, הפשרת יריעות קרח באנטארקטיקה ובגרינלנד תגביר את מפלס הים בכחצי מטר עד 2050.
מספר זה עשוי לעלות עד 1,4 מטר במקרה הגרוע ביותר, מה שיגרום לעלייה משמעותית בפליטת גזי חממה.
החוקרים מתבססים על תרחישים שונים שהוצעו על ידי מומחים מהפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לשינויי אקלים (IPCC).
פִּרסוּם
"נקודת פיתול"
המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת תקשורת טבע, מציין גם מתי ה המסה בלתי נשלטת של יריעות קרח וקרחונים עלולה להאיץ.
"המודל שלנו קובע ספים בין 1,5 מעלות צלזיוס ל-2 מעלות צלזיוס של התחממות - כאשר 1,8 מעלות צלזיוס היא ההערכה הטובה ביותר שלנו - לאובדן קרח מואץ ועליית מפלס האוקיינוס", פביאן שלוסר, מאוניברסיטת הוואי, מחבר שותף של מחקר.
הטמפרטורות כבר עלו בכמעט 1,2 מעלות צלזיוס ברחבי העולם מאז העידן הטרום תעשייתי.
פִּרסוּם
מדענים יודעים שיריעות הקרח של מערב אנטארקטיקה ו - גרינלנד - שעלולות להעלות את פני הים עד 13 מטרים בטווח הארוך - יש "נקודות מפנה" שבהן הקרעים שלהם בלתי נמנעים.
עם זאת, הטמפרטורות הקשורות לתופעה זו מעולם לא זוהו במדויק.
מחקרים אחרים שפורסמו במגזין מראים, לעומת זאת, שקרחון ת'ווייטס, במערב אנטארקטיקה, נשבר בצורה חסרת תקדים.
פִּרסוּם
הקרחון הזה בגודל בריטניה הצטמצם ב-14 קילומטרים מאז שנות ה-1990, אך התופעה לא הובנה במלואה בגלל מחסור בנתונים.
"לִלבּוֹשׁ"
משלחת של מדענים בריטים ואמריקאים קדחה חור בשני מגדלי אייפל (600 מטר) בעומק לשון הקרח העבה שנדחפה על ידי ת'ווייטס לים אמונדסן.
הם מצאו סימנים של שחיקה מואצת, כמו גם סדקים שנפתחו על ידי מי ים.
פִּרסוּם
"מים חמים נכנסים לסדקים ומשתתפים בשחיקת הקרחון בנקודה החלשה ביותר שלו", אמרה בריטני שמידט, מחברת אחד המחקרים ופרופסור באוניברסיטת קורנל בניו יורק.
מחקר נוסף שפורסם בכתב העת Earth's Future מדגיש כי עליית מפלס הים תהרוס אדמות חקלאיות ומקורות מי שתייה, ותאלץ מיליוני אנשים לגלות מוקדם מהצפוי.
"הזמן שיש לנו להתכונן לחשיפה גדולה יותר לשיטפונות עשוי להיות הרבה פחות מהצפוי", הזהירו המחברים.
חישובים, עד אז, היו תלויים בנתונים שפירשו לא נכון. המכ"ם שמדד את הגובה של אזורי חוף בלבל לעתים קרובות בין צמרות עצים וגגות בתים, והציב אותם באותה רמה עם הקרקע. המשמעות היא שהקרקע הרבה יותר נמוכה ממה שחשבו בעבר.
(עם AFP)
קראו גם:
